פרץ נ' חברת מבני תעשיה בע"מ ואח'

החלטה

הבקשה שלפני והשתלשלות העניינים:

לפני בקשה לביטול צו מניעה אשר ניתן על ידי במעמד צד אחד ביום 26.3.2010. על מנת להבין את רקע הדברים לבקשה הנוכחית יש לסקור הליכים קודמים שהתנהלו עד כה בין הצדדים.

כי המבקש מנהל עסק לממכר סיגריות, ממתקים, חטיפים, שתייה קלה וחמה, גלידה וטוטו בקניון לב העיר בנצרת עלית (להלן: "הקניון"). המשיבה מס' 1 הינה בעלת מבנה הקניון. המשיבה מס' 2 מנהלת את הקניון בעבור המשיבה מס' 1.

המבקש הגיש כנגד המשיבות תביעה קודמת כספית- נזיקית (להלן: "התביעה הראשונה"). במסגרת כתב התביעה טען המבקש בתביעה הראשונה, כי ביום 19.4.07 נחתם בינו לבין המשיבות הסכם לשימוש בשטח של 33 מ"ר בקניון לשם הפעלת עסקו. לטענתו, הוא שילם דמי פינוי גבוהים לשוכר הקודם וכן השקיע סכומים גבוהים בעסק. המבקש טוען, כי המשיבות הפרו את ההסכם אשר נכרת בינן לבינו, הפרות יסודיות. לטענתו, עקב שיפוץ הקניון הוא נאלץ לשנות את מיקום הדוכן, להקטין את שטח השימוש של הדוכן ולהשקיע כספים בכדי לשנות את מבנה העסק. לטענתו, על אף הקטנת שטח הדוכן, סירבה המשיבה להפחית את גובה דמי השכירות המשולמים על ידו. עוד טוען המבקש, כי מנהל המשיבה מס' 3 נקט בצעדים אשר הצרו צעדיו ופגעו בעסקו.

במסגרת התובענה הקודמת, עתר המבקש, כי בית המשפט יחייב את המשיבות להשיב לו כספים, בהתאם להפרש בין דמי השכירות בגינם הוא חויב ודמי השכירות אשר לגישתו הוא אמור לשלם על פי גודל הדוכן. כן טען המבקש, כי על המשיבה לפצותו בגין נזקים אשר נגרמו לו בשל גניבת סיגריות מהדוכן שלו, על ידי שומר שהועסק על ידי קבלן אשר המשיבות העסיקו.

בנוסף הקניון בו מצוי הדוכן של המבקש עבר שיפוץ. המבקש טוען, כי שיפוץ הקניון במשך תקופה ארוכה מהווה הפרה יסודית של ההסכם ולטענתו הצבת קיר בסמוך לדוכן שלו גרעה מהנאת לקוחותיו ופגעה ברווחיו. לבסוף טען המבקש, כי במכתב מיום 10.1.10 הוא נדרש על ידי המשיבות לשלם דמי שכירות שאם לא כן יפונה העסק שלו ותחולט הערבות הבנקאית אשר הופקדה להבטחת תשלום דמי השכירות.

המבקש הגיש בקשה במסגרת התביעה הראשונה בה עתר, כי בית המשפט ייתן צו מניעה לפיו יהיו המשיבות מנועות מלפעול לשם סגירת עסקו, פינויו או הפרעה לפעילות העסק וכן יהיו מנועות מגביית סך של 2,000$ קנס על הפרת ההסכם ויהיו מנועות מלפעול לשם מימוש הערבות הבנקאית אשר נמסרה להן ו/או לפעול לגביית דמי שכירות חודשיים עד לסך של 242,640 ₪, סכום התביעה אשר הוגשה על ידו כמפורט לעיל.

בית המשפט (כבוד השופטת עירית הוד) דנה בבקשה למתן צו מניעה במסגרת התביעה הראשונה, שמעה חקירות מצהירים ולאחר שהוגשו סיכומים על ידי הצדדים החליטה בהחלטה מנומקת ומפורטת לדחות את הבקשה למתן צו מניעה זמני. בין היתר נקבע על ידי בית המשפט כי המבקש הוא שהפר את ההסכם ולא שילם את דמי השכירות. כמו לא שוכנע בית המשפט בטענות כי המשיבות הפרו את החוזה ויתרה מכך קבע בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבות.

המבקש אשר לא השלים עם הבקשה הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט המחוזי בצירוף בקשה למתן סעד זמני במסגרת הערעור. בהמלצת בית המשפט חזר בו המבקש מבקשת רשות הערעור ומחק את בקשתו זאת לאחר שבמסגרת הבקשה למתן סעד זמני בבקשת רשות הערעור החליט בית המשפט כדלקמן:

"1.המשיבות רשאיות לחלט את הערבות הבנקאית המוחזקת על ידן, להבטחת תשלום דמי השכירות.

2.עד ליום ראשון, 21/3/10 שעה 16:00, ישלם המבקש למשיבות את מלוא חוב דמי השכירות שהוא חייב לכן (צ"ל "להן" – ההערה שלי א.כ.)

3.אני מורה למשיבות לחזור ולחבר את עסקו של המבקש בקניון לחשמל ולמים, ככל שנותק העסק מהחיבורים האמורים וזאת באופן מיידי.

4.היה ועד ליום ראשון, 21/3/10 שעה 16:00 לא יפרע המבקש את מלוא חובו לדמי השכירות, תהיינה המשיבות רשאיות לחזור ולנתק את העסק ממים וחשמלף לפי שיקול דעתן.

5.היה וביום ראשון, 21.3.2010 שעה 16:00 יפרע המבקש את מלוא חובו לדמי השכירות, תהיה למבקש שהות בת 7 ימים, עד ליום 28/3/10, על מנת לפנות בבקשה לצו מניעה לבית משפט השלום – המוסמך, על מנת לעצור את הליך הפינוי, ככל שלא תושגנה הסכמות בין הצדדים, ובמשך 7 הימים האמורים לא תהיינה המשיבות רשאיות לנתק את עסקו של המבקש ממים וחשמל, על מנת לאפשר לו לפנות במהלך אותם 7 ימים בבקשה מתאימה לביהמ"ש המוסמך, אשר לאחר אותה פנייה , יםעלו הצדדים בהתאם להנחיות והחלטות בית המשפט המוסמך.

בכפוף לנ"ל אני מוחק את הבקשה."

בפרוטוקול הדיון בבקשה למתן סעד זמני בערעור נרשמה הצהרת בא כח המבקש כדלקמן:

"..מבלי לוותר על זכותי להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה בבית משפט השלום, וכן לסעד זמני כנגד הפינוי במקביל.."

המבקש במקום לתקן את התביעה הראשונה הגיש לבית המשפט את התביעה הנוכחית בצירוף בקשה למתן צו מניעה זמני. במסגרת התביעה הנוכחית חוזר המבקש על טענותיו כי המשיבות הן שהפרו א תהחוזה וגרמו לו נזקים (בדיוק כפי שמתואר בסעיפים 3 ו- 4 לעיל. יחד ע זאת המבקש עתר לסעדים שונים במסגרת התביעה הנוכחית. המבקש ביקש כי בית משפט יצהיר כי המשיבות הן שהפרו את החוזה, להצהיר כי המשיבות לא יהיו רשאיות לבטל את החוזה והביטול שנעשה על ידן היה ביטול שלא כדין, להצהיר כי על המשיבות היה לתת למבקש אורכה לקיום ההסכם בטרם יבטלו את ההסכם, לבטל את הודעת הביטול ולת צו המונע מהמשיבות להפריע למבקש לנהל את עסקו לרבות למנוע מהן לפנותו או לנתקו מחשמל ומים.

המבקש אף טוען כי קיים את החלטת בית משפט המחוזי ושילם את חובו בגין דמי שכירות שוטפים.